ענין יהודה ותמר

ענין יהודה ותמר

"ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה... ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה... ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה. ויט אליה אל הדרך..." (לח,יג-טז).

כיצד תמר חשבה שעל ידי שתשב בפרשת דרכים ותתחפש לזונה יהודה יתפתה להיות עמה, הרי היא ידעה את צדקותו הגדולה של יהודה ובשל כך רצתה שיהיה לה זרע מיהודה וכלשונו של רש"י "לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה, שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים" (לח,יד), ואם כן, בודאי

שיהודה לא יכשל בכך?

ואף על פי שיהודה אכן בא אליה, מכל מקום, לפי חז"ל היה זה בעל כורחו, וזו לשונם "ויט אליה אל הדרך - אמר ר' יוחנן ביקש [יהודה] לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה, ואמר לו להיכן אתה הולך יהודה, ומהיכן מלכים עומדים ומהיכן גואלים עומדים...; ויט אליה - על כורחו שלא בטובתו" (בראשית רבה,פפ"ה).

ועוד קשה, לכאורה, כיצד יתכן שתמר הצדקת שכל כך רצתה זרע מיהודה תהיה מוכנה לעבור על "איסור" שעונשו מיתה בשרפה, או לפחות מעשה לא מוסרי להיות עם חמיה [עיין רמב"ן]? ובמיוחד הדבר מתמיה לאור צניעותה הגדולה שעליה אמרו חז"ל (מגילה י:) שיהודה לא הכירה כיוון שכיסתה פניה בהיותה בבית חמיה?

נלע"ד בעזה"י ששתי שאלות אלו עונות זו על זו. תמר מאד רצתה זרע מיהודה בגלל קדושתו הרבה, אלא שחששה שמא הדבר נאסר עליה עקב היותה כלתו לשעבר, ולכן לא ניסתה לפתות את יהודה בכל מיני טכסיסי נשים. לכן חשבה תמר בלבה, שהדרך הטובה ביותר היא לעשות השתדלות ולעמוד באם הדרך ולחכות, אם הקב"ה ירצה שיהיו לה ילדים מיהודה הוא ישלח מלאך שיכריח את יהודה לעשות את הצעד, ואם הקב"ה מתנגד לנישואיה עם יהודה הוא בודאי לא ישלח מלאך שיכריח את יהודה וממילא יהודה הצדיק לא יפגוש אותה.

הסברנו מקבל תוספת חיזוק והבהרה מספר "דעת זקנים מבעלי התוספות" וזו לשונו "ויחשבה לזונה - וכי מה איכפת ליה, אלא בקש לילך לו, נשאה עיניה למרום ואמרה רבון העולמים וכי לא אני זוכה להוציא חכם מגופו של צדיק זה, מיד שלח לו הקב"ה מיכאל והחזירו כתיב הכא ויט אליה וכתיב ותט לפני, מה התם על ידי מלאך הכא נמי על ידי מלאך".